האדם הוא מכונה משומנת, הוא קם בבוקר, יוצא לעבודה, חוזר מהעבודה, קצת ילדים, קצת תחביבים, קצת מסכים, מקלחת, שינה וחוזר חלילה.
הוא מכונה מצויינת, שכמעט ואינה מתקלקלת.
אם נשווה זאת למכונה, אז ה MTBF שלו הוא מהטובים שיש.
MTBF = mean time between failure או במילים פשוטות, זמן ממוצע בין תקלות…
עד שהגוף לא "נשבר", הוא לא מפסיק.
הדוגמה הטובה ביותר היא התקף לב. התסמינים מופיעים הרבה לפני, אך אנו מתעלמים.
עד שהלב לא "אומר" STOP אנו לא עוצרים.
לעיתים זה מאוחר מדי..
לעיתים, יש לנו "מזל" ואנו מקבלים הזדמנות לתקן.
זו הסיבה, שאנשים אחרי התקף לב, בדרך כלל משנים את אורח חייהם בצורה דרמטית.
גם חברה, היא מכונה משומנת.
גם לחברה ישנם תסמינים מקדימים וגם בחברה, ישנה עפ"ר התעלמות מהתסמינים האלו. שכן החברה מנוהלת על ידי אנשים…
אם אמשיך את האנלוגיה הזו, אז
תכלית היא "בית חולים" פרטי שמטפל באלו שמבינים שצריכים לפעול.
ישנם שני יתרונות ענקיים לחברה על פני האדם:
- להבדיל מהאדם, כמעט כל מצב ניתן לתיקון.
- האדם, גם אם משפר את מצבו הבריאותי, אינו יכול לשפר ליותר מ 100% וחברה שמטפלת בכשלים שלה, יכולה לצמוח הרבה מעבר, כמעט ללא גבול.
כבר עשרים שנים שאני בתחום ועדיין מדהים אותי לגלות,
כמה זמן לוקח למנכ"לים להגיב לאותם תסמינים ולבקש עזרה.
ראבק, אתם רואים את התסמינים האלו,
למה אתם מחכים כל כך הרבה זמן לתקן ????
במאמרים הקרובים, אציג לכם כשלים (תסמינים) אשר חשפנו במסגרת תהליך הדיאגנוזה שלנו, בחברות שעבדנו איתן.
אני משוכנע שתוכלו למצוא קווי דמיון.
אל תגידו "אצלי זה הרבה יותר טוב", כי גם חלק קטן מהם מעיד על "מחלה" שצריך לטפל בה בהקדם.
להלן רשימת הכשלים (תסמינים) שהצגנו בפני אחת מהחברות המשפחתיות שלנו בנושא הניהול (ישנם תחומים נוספים כמו תפעול, מכירות, ייצור ועוד, אבל זה לא המקום לפרטם כעת) :
- החברה מתנהלת – אך אינה מנוהלת.
- אין היררכיה ברורה – אין מנהל אחד (מנכ"ל) שמתווה את הדרך ומקבל את ההחלטות וכל אחד "מושך" לפי האינטרס שלו.
- המבנה הארגוני של החברה "נוצר" מכורח הנסיבות ולא נבנה מתוך מחשבה אם הוא נכון לעסק המבנה הקיים סבוך ואינו יעיל.
- הגדרות התפקיד ותחומי האחריות אינם ברורים בין בני המשפחה. מה שגורם לחיכוכים ומריבות, פוגע במערכת היחסים המשפחתית ומונע מהחברה מלהתקדם (ואפילו מזיק לה).
- קיים פער בין ההשקעה והמחויבות לעסק בין האחים. הנושא מייצר תסכול מצד אחד ותחושת חוסר הערכה מהצד השני.
- תקשורת לקויה מייצרת העברת מידע באמצעות "מתווכים". מה שגורם לעיכוב, לאי דיוק, לאי הבנות, לטעויות ולחיכוכים.
- ריבים פנימיים בין בני המשפחה מתנהלים בצורה גלויה מול העובדים, והערות מקצועיות גולשות לפן האישי/משפחתי בצורה מתנצחת ואף פוגעת. התחושה היא של "דרמה משפחתית" שזולגת לתחום העבודה ומשפיעה לא רק על מערכת היחסים בין בני המשפחה, אלא על האווירה הכללית בחברה.
- אין תרבות ארגונית של שיח מכבד והעברת ביקורת. הערות (גם אם מוצדקות) "נזרקות" בכל עת (גם מול העובדים), דבר המשריש שיח שאינו מקצועי ומכבד, מקטין מסמכות המנהלים ופוגע ביכולת לנהל בצורה נכונה.
- תהליכי העבודה אינם מוגדרים במלואם – מייצר חוסר אחידות בשיטות העבודה ובשירות ללקוחות, כמו כן גורם לחיכוכים והתנגשויות.
- מערכות מידע וניהול מתקדם – אין שימוש מלא והטמעה של המערכת לטובת ניהול העבודה בצורה יעילה ומדידה.
- עבודה ידנית (מלאה או חלקית) מרובה ש"מבזבזת" זמן עבודה ומייצרת כשלים בהעברת המידע.
- אין שימוש שוטף בדוחות, חסרים מדדים ברורים ומוסכמים וכלי בקרה לניהול החברה והעובדים.
- תגמול עובדים ובני משפחה על הצלחות – לא קיים מודל מוסכם, ברור, מוכוון תפקיד לתגמול עובדים ובני משפחה על הצלחה.
אתם מנהלים בחברה משפחתית ?
זיהיתם קווי דמיון ?
תתעוררו !
בהצלחה
נאור שקד
מנכ"ל תכלית