לפני כשנתיים ליווינו חברה משפחתית של זוג הורים ובת, אשר מייבאים ומשווקים ציוד טכני.
האב שימש כמנכ"ל, האם – כמנהלת הכספים והבת – כמנהלת השיווק.
האב פנה אלינו בגלל קשיים ב"העברת השרביט" לבת.
הבת, צעירה כבת 30, החלה את עבודתה בחברה מיד אחרי התואר הראשון, בתפקיד אותו היא ביצעה שנים עד לכניסתנו. אחת הבעיות הקשות שהייתה לאב, היא העובדה שהבת לא הפסיקה להתלונן בפניו, על התפקוד של מספר עובדים ותיקים.
במסגרת תהליך העברה בין דורית, הגדרנו לה תפקיד חדש בחברה, אשר כולל ניהול צוות קטן של שלושה עובדים. אחד מאותם עובדים, הוא זה שהיא הפצירה כל הזמן בפני אביה לפטרו במיידי..
עם תחילת הליווי והאימון שלנו בתפקידה החדש, התבהרה לה תמונה קצת אחרת…
היא הכירה טוב יותר את פעילות המחלקה, הבינה את הערך של כל עובד במחלקה ובעיקר פגשה צד אחר של יוסי, אותו עובד שרצתה בפיטוריו.
לאחר שנה של עבודה אינטנסיבית עם המשפחה, הבת קודמה לתפקיד המנכ"ל ויוסי.. החליפה בתפקיד כמנהל המחלקה.
באחת השיחות האחרונות שלי עם הבת, היא אמרה לי: "אתה יודע, יש דברים שרואים רק משם. שנים עבדתי ליד אבא שלי וחשבתי שאני מנהלת איתו את החברה. התלוננתי ולא הבנתי כל כך הרבה דברים שהוא עשה, ורק כשהחלפתי אותו בתפקיד, הבנתי שכל עוד אינך יושב בתפקיד המנכ"ל, אינך יכול להבין לעולם את התחושות, התגובות, השיקולים וההחלטות שלו."
החמאתי לה על הדברים שאמרה בדרך הפשוטה ביותר: "רואים שאת מתפקדת כמנכ"לית היום, כי רק מי שמבין לעומק את התפקיד הזה, מסוגל לומר משפט כזה".
אז חברים, לסיום,
אם אתם מנהלים חברות, סביר להניח שאתם מחייכים קצת כעת, מתוך תחושת הזדהות.
ואם אתם עובדים בחברה, אל תמהרו לשפוט ולבקר את המנכ"ל שלכם.
ייתכן שיש משהו שהוא רואה משם, שאתם לא רואים מפה..
בהצלחה
נאור שקד
מנכ"ל תכלית