בכל שבוע אני מקיים ישיבה ארוכה עם מנהלי הפרויקטים ומנהלת המחלקה.
הישיבה כוללת דיונים פנימיים על הפרויקטים, העלאת דילמות ובניית פתרונות, העשרה והעמקה בתחומים שונים וכן דיאלוג פתוח על הפעילות הפנימית של תכלית.
הדיאלוג הפתוח, נועד בין היתר, לבנות סביבי נבחרת איכותית ומקצועית של יועצים, אשר מסייעת לי הן בניהול הפרויקטים והן בניהול תכלית.
בשבוע שעבר, קיימנו דיון על פעילות שהתקיימה אצלנו בחברה ואחד היועצים הציף בפניי ביקורת שלו על דרך הפעולה שלי.
הדרך הייתה כמובן מכובדת ונעימה, אך ישירה וחסרת "סינונים פוליטיים".
הנושא פתח דיון שלם וכלל הסבר מפורט שלי לדרך הפעולה שלי.
לא הרגשתי שאני מתנצל ולא הרגשתי שאני "נותן הסברים".
הבנתי, שאני צריך להסביר את דרך החשיבה שלי, את ההיגיון והשיקולים מאחורי הפעולה שהתבצעה, כי רק בדרך הזו אדע אם טעיתי, או שהעובד טעה בהבנתה.
לשמחתי, הדיאלוג הפתוח, גרם לעובד להבין את דרכי, גם אם לא "ישבה" לו ב 100% (וזה בסדר גמור).
וכך נולד המאמר הזה…
שכן אם אני מנהל תחתיי מנהלים ועובדים, איך אני אמור להתנהג כאשר עובד מעביר ביקורת על החברה ו/או עליי ?
אם אני לא מוכן שיעבירו עליי ביקורת, איך אני מצפה שהם יקבלו ביקורת ממני ?
רק במצב שעובד מרגיש נוח לבקר את המנהל שלו, הוא יוכל לקבל ביקורת ולראות זאת כביקורת בונה./ולראותה באופן חיובי.
איזה מסר אני מעביר לעובד כשאני אומר לו: "לך אסור, אבל לי מותר" ?
איזה מסר אני מעביר למנהל שלו ?
אסור לעובדים שלך להעביר ביקורת עליך ?
אם כן איך תוכל לבקר את המנהל שתחתיך, אם לא "תאפשר" לו, לקבל ביקורת מעובדיו ?
במילים אחרות, רוצים לקבל צוות פתוח, איכותי ושותף למסע שלכם, אפשרו להם (לעובדים) להביע את דעתם בחופשיות.
לא רק שתקבלו מנהלים טובים יותר, אלא, תהפכו אתם בדרך הזו, למנהלים טובים עוד יותר.
בהצלחה
נאור שקד
מנכ"ל תכלית